מקור תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳:ב׳
1 הלכה: הָכָא אַתְּ אָמַר אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִיִים. וְכֹהּ אַתְּ אָמַר כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן קְנַס קָנְסוּ בוֹ שֶׁגָּדַשׁ עַל גַּבֵּי לֵיקֶטָּן שֶׁל עֲנִיִים. עַד כְּדוֹן מֵזִיד אֲפִילוּ שׁוֹגֵג אֲפִילוּ כְּרִיכוֹת אֲפִילוּ חִטִּים עַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִין אֲפִילוּ גָדְשׁוּ אֲחֵרִים חוּץ מִדַּעְתּוֹ וַאֲפִילוּ קָרָא לָעֲנִיִים וְלֹא בָאוּ.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳:ב׳
1 כתב יד א גדיש וכו': הכא את אמר אומדין כו'. פי' גבי רוח שפזר את העומרין:
2 וכא את אומר כל הנוגעת בארץ ה"ה של עניים. פי' דהיינו גבי גדיש שלא לוקט תחתיו כו':
3 ומפרש קנס קנסו כו':
4 ומפרש דהיינו אפי' שוגג. דהיינו שגידש בשוגג:
5 ואפי' כריכות. פי' שא"א לערבן:
6 ואפי' חטין ע"ג שעורין. פי' דהוי מין אחר והכל לא זו אף זו קתני:
7 כתב יד ב אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חיטין ע"ג שעורין וכו'. לא זו אף זו קתני: